שירה מעבר לברים: שירים ליום מדגישים את עבודתם של סופרים כלואים

במשך חמישה ימים בפברואר, Poem-a-Day שיתף את עבודתם של סופרים כלואים ולעבר כלואים עם קהל הקוראים שלהם של למעלה מ-500,000. השירים נבחרו על ידי המשורר קלינט סמית', העורך האורח של פברואר עבור היומי החינמי בחינם. סדרת שירה המוצעת על ידי האקדמיה למשוררים אמריקאים.

הפרסום של שירים אלה התאפשר הודות לשותפות של סמית' עם Free Minds Book Club & Writing Workshop, העמותה מבוססת DC שעובדת עם האנשים שהוצגו.

עם שבוע השירים הזה, סמית' שאף לחלוק את עבודתם של אלה שקולם כמעט ולא נשמע בחברה המרכזית. הוא הקדיש מספר שנים ללמד כתיבה יצירתית לאנשים שמאחורי סורג ובריח, שלדעתו הם "דמוגרפיה של אנשים שעוסקים ללא הרף בעבודה יצירתית, אם כי לעתים רחוקות יש להם הזדמנות לחלוק אותה עם הציבור."

"בתי הכלא, כמוסד, מבוססים על בידוד פיזי וחברתי כאחד - על סילוק אנשים מהעולם", כתב ב-Poets.org. "אז כשאנשים נכלאים, לעתים קרובות אנו מאבדים את הקול שלהם, ומכיוון שאנו מאבדים את הקול שלהם, אנו מאבדים תחושהעל העובדה שמדובר באנשים עם סיפורים הרבה יותר מסובכים ממה שהנרטיבים הדו-ממדיים עליהם יגרמו לך להאמין."

למקרה שפספסתם, אני אוצר את סדרת השירים-ליום עבור @POETSorg החודש ובשבוע הבא אנחנו עושים סדרה מיוחדת על עבודתם של סופרים כלואים. הירשם לקבלת השירים כאן: https://t.co/uMb2ovJqIO

- קלינט סמית' (@ClintSmithIII) 15 בפברואר 2019

קריאה יכולה להיות כלי רב עוצמה להשגת אמפתיה. כאשר אנו מקדישים את הזמן לעסוק במחשבה בעבודה היצירתית של מישהו אחר, אנו עוזבים עם הבנה טובה יותר של נקודת המבט, החיים והחוויות שלו. ברגע שניסית את נקודת המבט של מישהו אחר דרך העדשה הזו, זה הופך להיות קשה יותר לראות אותם כנפרדים או אחרים. לגשת לכתיבה של אחר מתוך רצון אמיתי ללמוד הוא מעשה של אישור אנושיות זה של זה.

לאלו מאיתנו שלא חוו כליאה, חמשת השירים האלה עוזרים לנו לעבור את הפערים המילוליים והנתפשים בינינו לבין מי שמאחורי סורג ובריח. אני ממליץ לך ללחוץ על הכותרות כדי לקרוא את השירים המלאים.

ב"תא" מאת ג'וני, המשורר מתאר כליאה הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית. שני התיאורים משתלבים זה בזה, נותנים את עצמם למטאפורה: "חלון, אבל הוא סגור / מראה, אבל הוא מעורפל / מוח מלא מחשבות / לב של אהבה שמרגיש סתום."

עם "Sometimes I Cry", המשורר DJ מביע את תסכולו מהלחץ "לשמור על הדימוי הזה של בחור קשוח / כאשר עמוק בפנים אני נמצאמתה מפחד." הוא בוכה על בנו, על אחיו, על סבתו המנוחה ועל חייו שלו, מוגבלים גם ל"כעס וזעם / הרגשות היחידים שאני יכול להראות במקום הזה."

נושא זה מהדהד גם בשירו של דניאל K. "War Within Myself". המשורר מביע תשישות עם הקרב הרגשי המתמיד שהוא מנהל כל חייו: "נמאס לי מהשנאה, הכעס והכאב שאני חש, / אני רק רוצה שהלב והנשמה שלי ירפאו". הוא רוצה להרגיש מלא תקווה, "להיות מסוגל פשוט לצחוק מבדיחות", אבל הוא חושש שאם קריאתו לעזרה תישאר ללא מענה, ייאוש עשוי להיות רק גורלו.

"שיר מאבא לבנו הצעיר." מאת Timothy TB הם שש שורות קצרות הלוכדות רגע כואב במיוחד: לראות את בנו מושיט יד אליו דרך מסך הטלפון, המרחק ביניהם מרגיש גדול מתמיד.

הכאב הכי גרוע שהרגשתי אי פעם

הסתכל בך, הושיט יד אליי

דרך מסך וידאו ולא יכולתילגעת בך

-Timothy TBPoemADay @FreeMindsDC

- Poets.org (@POETSorg) 21 בפברואר 2019

השיר האחרון, "העיניים שלי ראו מה שהלב שלי הרגיש" מאת צ'לטה טקסון, מסיים את הסדרה בפרספקטיבה של סופרת שנכלאה בעבר. טקסון נכלאה בגיל 18 על עבירה ראשונה לפני שהספיקה אפילו לסיים את התיכון. "גדלתי לאישה לא מאוזנת מאחורי גדרות התיל האלה", היא כותבת. "העיניים האלה ראו את החלק התחתון של המגפיים, / מייס בפנים, / השמלה הכחולה הכבדה בזמן שאנשים צופים בך 24 שעות ביממה."

"ידעתי שיש בי משהו ששווה להראות לעולם, אבלמה?" המשוררת כותבת בהרהור זה על שמונה שנותיה בכלא.

כיום בן 33, טקסון עובד כמומחה לנוער עם The W. I. R. E. (נשים מעורבות במאמצי כניסה חוזרת), עוזרת לנשים צעירות לנהל בעיות כעס שנגרמו מטראומה. הארגון מבוסס DC מספק תמיכה לנשים שנכלאו בעבר כשהן משתלבות מחדש בחברה. הוא מנוהל כולו על ידי נשים שעשו בעצמן את המעבר הקשה הזה.

"אני מאמין שכתיבה היא מוצא מרכזי לנשים וגברים כלואים", כתבה טקסון בפרשנות שליוותה את השיר שלה. "אז במקום שנטיל את הכאב שלנו על הסובבים אותנו, לבטא את עצמנו במילים יכול להיות כלי לקבל הסתגרות, עזרה ולסייע למישהו אחר שאולי חווה משהו דומה."

כמו סמית, גם לי הייתה הזדמנות ללמד כתיבה יצירתית מאחורי סורג ובריח. העברתי סמסטר בהנחיית סדנאות לנשים וצעירים כלואים במתקן הכליאה המרכזי של מיסיסיפי מטעם יוזמת כותבי הכלא. התלמידים שלי היו אנשים אדיבים להפליא, מכבדים, רבים להוטים לחלוק סיפורים על החיים לפני כן, על החיים בכלא ועל החיים שהם היו חסרים להם כעת. המיומנות שלהם כמספרי סיפורים, בשילוב עם רוחב חוויות חייהם, הובילו ליצירות שירה מרגשות להפליא ולסיפורי עיון. בין אם הם התכוונו להצחיק את הקורא או לבכות, כל יצירה הייתה מאירה ומשפילה באותה מידה. אבל לולא יכולתי להיכנס איתם לחלל הזה, אולי מעולם לא שמעתי את הסיפורים האלה; זו הסיבה שאני כל כך מעריך את העבודה שנעשית כדי להביא את הקולותשל סופרים כלואים למרחב הציבורי.

"התקווה שלי היא שהקוראים יישבו עם העבודה ויטבלו את עצמם בסיפורים של קבוצת אנשים שממשיכים לטאטא את סיפוריהם הצידה."

-קלינט סמית' @ClintSmithIII בשבוע מיוחד של שיר-יום, הכולל יצירות של משוררים כלואים.

- Poets.org (@POETSorg) 21 בפברואר 2019

לאחר שביליתם זמן מה עם השירים האלה, תוכלו לקרוא עבודות נוספות של תלמידי מועדון הספרים וסדנת הכתיבה של Free Minds בבלוג השירה שלהם. אם תשאיר תגובה עם משוב או עידוד, היא תועבר למחבר. הארגון מקבל גם תרומות ספרים ותרומות כספיות כדי לסייע בעבודתם.

ליוזמת הכלא כותבת יש כרגע שתי אנתולוגיות שמציגות את עבודתם של אסירים סטודנטים. שניהם נאספו משיעורים שנלמדו בבית הכלא של מדינת מיסיסיפי, הידוע גם כחווה פרצ'מן; הם: במילים שלנו: כתיבה מכלא פרכמן ויחידה 30: כתבים חדשים מחוות פרכמן. (אם קראת את הספר הלאומי שזכה בפרס של Jesmyn Ward Sing, Unburied, Sing, השם הזה צריך להישמע מוכר.)

• על קריאת כתיבת כלא: איפה למצוא אותו ומה לקרוא
• במילים שלהם: נרטיבים מנשים כלואות
• האוספים האהובים עלי של כתיבה בכלא
• אטיקה! אטיקה! אטיקה: 20 ספרים על מתחם תעשייתי הכלא