תמיד התעניינתי כלאחר יד להשתתף ביריד הרנסנס. כילד, הרעיון להסתובב בכפר מלא בשחקנים וספקים בימי הביניים שלי נשמע מרגש ביותר. עם זאת, זה לא היה הרעיון של כיף עבור רוב המשפחה הקרובה שלי. בעוד שהורי שניהם קוראים ולאחי היו תחומי עניין נישה משלו, אני בהחלט הייתי החנון של המשפחה הקרובה שלי. אז, במקום נסיעות ארוכות ליריד הרנסנס, לקחנו את חופשות הקיץ שלנו במדינה במקומות כמו Clark's Trading Post ו-Six Gun City. חמוד, אבל לא בדיוק גן עדן של חנונים. כשהתבגרתי ומשהו שנקרא אחריות למבוגרים הרס את כל הכיף שלי, החלום ללכת ליריד הרנסנס מת. ואז קראתי רומן גרפי.
אני ספרנית לילדים, אז יש לי את המשימה המהנה לקרוא הרבה לעבודה (אם כי, לא בעבודה - לפחות, לא לעתים קרובות מדי). בשנה שעברה, הסמכויות שיתבקשו שספרניות הילדים יבחרו מבחר ספרים מתוך רשימה גדולה יותר כדי שנוכל לדון בהם באחת המפגשים הקבועים שלנו. ברשימה היו כותרות עיון, רומנים גרפיים, ספרי תמונות ויצירות בדיוניות. הרומן הגרפי ברשימה שלי היה All's Faire של ויקטוריה ג'יימיסון בחטיבת הביניים.
לפניכשקראתי את All's Faire בחטיבת הביניים, הייתי די בטוח שרומנים גרפיים לא בשבילי. ניסיתי כמה כותרים למבוגרים ומצאתי שהפורמט מגרה יתר על המידה. לא הייתי בטוח איפה לשים את תשומת לבי וגיליתי שאני מרגיש עייף ושפספסתי מרכיבים מרכזיים של סיפורים עד הסוף. רומנים גרפיים, במילותיה של איימי פוהלר היו "טובים עבור [אחרים]! לא בשבילי." וזה היה בסדר. אבל אז קראתי את All's Faire ועולם חדש לגמרי נפתח. האיורים הנועזים והפשוטים יותר היו לי קלים יותר לעיכול. העלילה, למרות היותה לילדים, הייתה מורכבת ומושכת מבחינה רגשית. הדמויות היו רב-גוניות ולא מושלמות. והכתיבה של ג'יימיסון הייתה לבבית, מצחיקה ואינפורמטיבית. אולי הרומנים הגרפיים לא היו כל כך גרועים.
באמת הייתי צריך לדעת טוב יותר, בתור מישהו שמתעקש בפני ילדים שהם לא אוהבים לקרוא, אבל שהם פשוט לא מצאו את הספר המתאים. הלקח נלמד. (ויום אחד, אני אחיל את אותו שיעור על ספרי אודיו.)
אז, ראשית, רומן גרפי גרם לי לנסות לקרוא רומנים גרפיים.
אבל הרעיון של יריד רנסנס דבק בי. ורציתי לדעת עוד. התחלתי לעשות מאמץ לשמור על הזדמנויות ללכת ליריד הרנסנס. ואז, הגיעה ההזדמנות המושלמת. ההורים שלי, שביקרו ממדינות רחוקות עם אחייניתי, יבואו באוקטובר, שבעה חודשים אחרי שקראתי לראשונה את ה-All's Faire בחטיבת הביניים, ופסטיבל הרנסנס של מרילנד יסתיים ימים ספורים לאחר מכן. שכנעתי את ההורים שלי שזה יביא לפעילות טובה ורכשתי את הכרטיסים שלנו.
חוץ משלידמיון, לא היה לי מה להודיע באמת על החוויה שלי בכניסה ליריד. מה הייתי עושה שם? מתי היה הזמן הטוב ביותר ללכת? לאיזה סוג אוכל יכולתי לצפות, מלבד רגלי הודו? מה עם ספקים? אבל היה לי גם All's Faire להמשיך, שענה עבורי על הרבה מהשאלות האלה. הרגשתי מוכן ללכת, הרגשתי שאני יודע בדיוק מספיק כדי להסתדר אבל לא כל כך שהחידוש וההפתעה של ביקור ראשון נעלמו. למרות הרוח העזה והקור באותו יום, נהניתי. ואני לא בטוח שהייתי חושב ללכת אלמלא ה-All's Faire בחטיבת הביניים.
מאוחר יותר באותו הסתיו, עדיין מאוהבת בכתיבתו של ג'יימיסון, קלטתי עוד אחד מהרומנים הגרפיים שלה: רולר גירל. את הרעיון של רולר דרבי הכרתי רק בצורה מעורפלת מהטריילרים של Whip It מ-2009 בכיכובם של אלן פייג' ודרו ברימור. האסתטיקה של זה סיקרנה אותי, אבל, כמו עם יריד הרנסנס, מעולם לא עשיתי הרבה בנוגע לעניין החולף שלי. אז קראתי את רולר גירל פחות או יותר לא יודע מה זה רולר דרבי בעצם. שוב, נסחפתי לתת-תרבות וקהילה שהיו חדשות לי, אבל זה נראה נענה לאיזו קריאה בלבי.
סדרה דומה של אירועים קירבה אותי לרולר דרבי כפי שקרה עם All's Faire בחטיבת הביניים. כמה חודשים לאחר קריאת רולר גירל (שכמו All's Faire בחטיבת הביניים הייתה מורכבת מבחינה רגשית, אינפורמטיבית, והציגה צוות נהדר של דמויות כולל אישה צעירהשבמובנים רבים אולי הייתי אני באותו גיל), ראיתי שסניף הבוגרים שלי במכללה המקומי עורך אירוע בקרב רולר דרבי קרוב. תלמיד עמית יהיה נוכח לפני האירוע כדי להסביר את המשחק ולענות על שאלות. לאחר מכן, היינו צופים.
שיכנעתי את הארוס שלי שזו תהיה דרך טובה לבלות שבת אחר הצהריים. ראינו את קפטן מארוול בבוקר, שהייתה לו שעת הופעה נוחה במרחק של ארבע דקות בלבד מהארנה. אחר כך עשינו את דרכנו למתחם הספורט והתמקמנו למשחק. לא הצלחתי למצוא את קבוצת הבוגרים שלי, אבל למרות החרדה החברתית הרגילה שאני חשה באירועים כאלה, מצאתי שהקהל ובנות הדרבי יוצרים סביבה נוחה. לפני המשחק, הכרוז שאל מי היה ולא היה בקרב דרבי קודם לכן. אלה שהריעו כיוצאי ראשונים עלו בהרבה על הוותיקים. בינתיים, בנות לבושות בלבוש דרבי בנושא יום פטריק הקדוש החליקו והציעו לענות על שאלות. לא שאלתי אף אחד בעצמי, אבל הקשבתי להם להסביר לאחרים בקהל. הם היו אדיבים, סבלניים ונרגשים לחלוק את עולמם.
והקרב הרגיש משנה חיים.
מאז שהשתתפתי בעיטת העונה, עצרתי מספר ספרי רולר דרבי, בדקתי את לוח הזמנים להמשך העונה, ומצאתי דרך לתקן את הרומן שלי בתהליך על ידי הכללה רולר דרבי בעלילה, ועודד אחרים בחיי להסתכל על רולר דרבי. ואפילו התחלתי לחטט בעניין.
הכל בגלל רומן גרפי.
תודה מיוחדת לויקטוריהג'יימיסון שנתן לי עולמות חדשים ללמוד ולשחק בהם (ואני לא יכול לחכות למה שתוביל אותי אליו בהמשך!).
האם ספר אי פעם גרם לך לנסות משהו חדש? ספר לנו בתגובות!
