לפני שנים, הייתי שר.
נהגתי לשיר תהילים במקהלת הכנסייה, השירים הם סוג של תפילה למרות שלא ידעתי במה אני מאמין. נהגתי לשיר במיסה השנתית של ערב חג המולד, את "פזמון הללויה" מפעמת בחזה שלי ומתפרץ החוצה, דבר יפה. נהגתי לשיר בטקסי החתונה של חברי, מתנה קטנה כשהם קושרים את חייהם בצורה מלאה יותר. נהגתי לשיר בהמוני הלוויה את "Ave Maria" שוב ושוב כשבני משפחה אומללים ישבו בשקט המום.
שיר היה משהו שיכולתי לתת.
וזה גרם לי להרגיש יותר חשמלי מכל דבר אחר בחיי.
הפסקתי לשיר לפני יותר מחמש שנים, מכל הסיבות הרגילות. החיים היו מטורפים. השירה שלי הייתה מחויבות עצומה. משהו היה צריך ללכת, והשירה נראתה ניתנת להשקעה יותר מהקריירה שלי או מהנישואים שלי או כל דבר אחר בתוכנית החיים הגדולה שלי.
ואז, ביום האישה הבינלאומי האחרון, חנות הספרים המקומית שלי אירחה סדנת מקהלה לנשים המתמקדת בשירי התנגדות, במטרה להקים מקהלה שתשיר בצעדות ותגייס כסף למטרות חשובות. ממש לחצתי כשראיתי את זה בלוח האירועים שלהם. למרות שהצינורות שלי היו חלודים, וזה אומר לדלג על קבוצת ביקורת הכתיבה השבועית שלי, ידעתי שאני חייב ללכת.
החוויה של התכנסות עם הנשים האלה - של שירה במטרה - הייתה כל כך משמחת. והקול שלי? ובכן, אני מניח שכןממש כמו לרכוב על אופניים. כשהגיע הזמן לחגור אותו, זה פשוט הרגיש כל כך טוב.
הערב האחד והמפואר הזה עורר בי סקרנות לגבי ההיסטוריה של המוזיקה ככלי להתנגדות. וכשאני מסתקרן… ובכן, אני מוציא את הארנק שלי וקונה המון ספרים.
אם גם אתם סקרנים, הנה ההמלצות שקיבלתי מכמה אנשים שיודעים את העניינים שלהם (::cough cough:: librarians):
M. T. הסימפוניה של אנדרסון לעיר המתים. האנשים בספריית Richland בקולומביה, דרום קרוליינה המליצו על זה. מתרחש בלנינגרד במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא מציג את סיפורו של דמיטרי שוסטקוביץ', והסימפוניה שחיבר שהפכה לזעקה מלהיבה עבור חבריו האזרחים.
Richard Powers's The Time of Our Singing. המלצה זו מגיעה באדיבות Library Journal. זה רומן על "זוג בין-גזעי והכוח של המוזיקה."
Ntozake Shange ו-Ifa Bayeza's Some Sing, Some Cry. מלאני, ספרנית בדרום אונטריו, קנדה, המליצה לי לקרוא את הרומן ההיסטורי הרב-דורי הזה שמשתמש במוזיקה בתור הרקע שלו. הוא מצליח לכסות את השחזור, שתי מלחמות העולם, הרנסנס של הארלם ווייטנאם, עם ספיריטואלים, אריות, שירי לפיד, והבלוז המתגלגל לאורך כל הדרך.
יש עוד שעליי להוסיף ל-TBR שלי?
