האם נוסטרדמוס הוא ספרות?

So Penguin Classics, עיתונות שאתר האינטרנט שלה מתפאר בהיותה "…נצחית ומגמתית", עומדת לפרסם ספר שירתו של נוסטרדמוס בשם הנבואות. אני קורא לכתביו שירים, בעיקר בגלל שאני לא מאמין בקסם, אבל גם בגלל שהם מעורפלים מכדי לחזות משהו בפועל. לדוגמה:

הדבר האבוד מתגלה, נסתר במשך מאות שנים.

פסטור יחגגו כמעט כדמות דמוית אלוהים.

זהו כאשר הירח משלים את המחזור הגדול שלה,אבל לפי שמועות אחרות הוא יפגום.

עכשיו, אולי אתה חושב, "הו, צעקה לפסטר! זה בטח ניבא את תרומתו המדהימה של לואי פסטר לבריאות הציבור!" אבל אתה תהיה טועה. קודם כל, המילה "פסטר" בצרפת של עידן נוסטרדמוס (1500) הייתה לא רק שם משפחה נפוץ, אלא גם הייתה כינוי לכומר. שנית, פסטור לא היה "דבר אבוד". זה היה חדש לגמרי. שלישית, אלא אם סופרים כמה דיבורים מוזרים של תנועת 'חלב גולמי', אין שמועות שמבזות את פסטר. מראה שאם אתה לוקח צעד אחורה ופוזלת, כל דבר יכול להיראות כאילו יש לו איזו משמעות מכוונת שכנראה אין לו למעשה. המוח שלנו הוא מכונות ענקיות לזיהוי תבניות שלפעמים יכולות לפעול נגדןעצמם.

האינטרנט מלא בנבואות נוסטרדמוס. בדרך כלל הם מיושמים על פוליטיקה אמריקאית מודרנית או מודחים על ידי ספקנים מרירים בצורה בלתי מוסברת. אבל העובדה שפינגווין, אחד הלהיטים הכבדים של ההוצאה לאור, החליטה להוציא את הספר הזה אמורה לומר לנו משהו. זה צריך להזכיר לנו שהריבועים הבארוקיים האלה שקוראים כמו ציוצים מהצד האפל הם בעצם ספרות. הם לא קסם. הן לא מחוות ריקות שנועדו לשטות בנו. הם די כמו גרסת הרנסנס של שידור הרדיו "מלחמת העולמות של אורסון וולס", שנועדה למשוך אותנו פנימה בתחושה מלאכותית של מיידיות ששוברת את המחסומים הפסיכולוגיים שלנו להתנסות באמנות, ובו זמנית מזינה את הרצון החולני שלנו לאמץ את האסתטיקה האפוקליפטית.. אם כבר, נוסטרדמוס היה הג'ים מוריסון של זמנו, ועסק בנו בקצת משחקי צללים פרפורמטיביים. ובדיוק כמו מוריסון, הוא משתמש בשירה רעה ומעורפלת, כדי להטעות אותנו לחשוב שהוא באמת עמוק או קסום. זה נהדר כרעיון, או במינונים קטנים, אבל בהצלחה בניסיון לדשדש ב-400 עמודים שלו.