איחרתי למסיבה של אליסון בכדל, מהרצועה הארוכה Dykes To Watch Out For ולרומן הגרפי כז'אנר. קשה לי לקרוא (לקרוא? להסתכל? לקרוא?) רומנים גרפיים. אפשר להסיח את דעתי בקלות (היי, יש עוגה!). עם זאת קראתי (הסתכלתי, קראתי) את Fun Home: A Family Tragicomic של בכדל אחר הצהריים, עם גוש בגרון, בהובלת בכדל, שעובדת על קצה התער.
אני תמיד מחפש ספרי אבא, כי, אתה יודע, יום האב הוא חג שקשה לקנות עבורו. מה קונים לגבר שיש לו הכל? בית כיף,זה מה, אם אתה רוצה לנהל שיחה ארוכה, ממושכת וקשה עם אבא שלך.
אני לא הומו, אבא שלי לא סגור, אבל היינו שם על הדף. בכדל תפס את המשיכה האוניברסלית בין אבות ובנות, בין קרבה, אחדות ואחרות, וריחוק.
בכדל ואביה מתחברים על ספרים. בנוסף לניהול בית לוויות מעוצב בוויקטוריאנה וטפטים צפופים (ומכאן כותרת הלשון Fun Home,) אביו של בכדל הוא מורה לאנגלית בתיכון. יש ציטוט של קולט, והמסגרות עמוסות במגזינים של ניו יורקר.
כשאליסון יוצאת לקולג' (באמצעות מכתב, זו משפחה מאוד יודעת קרוא וכתוב) אביה רומז לעניינים שלו עם גברים, והמשיכהמתוך זה, חייו חסרי החיים. אליסון יוצר קשר בין קישוט הפנים האובססיבי שלו, גינון, עתיקות ושיזוף, לבין עצב.
הוא נשאר סגור, ומת חודשים לאחר מכן, נפל על ידי משאית לחם קרן שמש במה שנותר לא ברור, התאבדות או תאונה. הסקיצות של בכדל של משאית קרן השמש, עם הלוגו של ילדה פעוטה בלונדינית מאושרת הם אכזריים בחמידותם.
בזמן שהיא מתמודדת עם הצער שלה, בכדל מתרוצצת בפריים אחד מהאבסורד שבה (משאית קרן שמש מטורפת!) לצחוק (אבא שלי מת!) לאימה (אבא שלי מת.) זה מצמרר. גלם. ואמיתי. (כדי להשתמש במילים הנפוצות ביותר לתיאור עבודתו של בכדל.)
נחנקתי מהציור האחרון: אליסון צעירה מזנקת אל זרועותיו הממתינות של אביה. הכיתוב: "הוא היה שם כדי לתפוס אותי כששקעתי". אבא איננו. המלך מת, יחי המלך.
