בסוף השבוע האחרון, החבר שלי ואני (כמו הרבה, הרבה, הרבה אנשים אחרים) פנינו לאולם הקולנוע המקומי שלנו כדי לראות את הנוקמים. יש לי נקודה רכה גדולה לסרטי גיבורי על, וסקרנות עוד יותר שאינה יודעת שובע לקרוא סיפורי מקור של גיבורי על.
בכל פעם שאני הולך לראות סרט גיבורי על (באמת, כל סרט), אני תמיד חוזר הביתה עם הדחף לקרוא את חומר המקור. באופן בלתי נמנע, אני מבלה את הנסיעה הביתה מהסרט בחיפוש אחר היסטוריות הדמויות בויקיפדיה כדי לענות על כמה מהשאלות הבוערות שלי - מה קרה עם האלמנה השחורה והוקאיי, בכלל? – וכדי לראות אם אני יכול למצוא מקום להתחיל לקרוא על כל אחת מהדמויות.
הבעיה היא שלאף דמות מחוברת קומיקס אין באמת סיפור אחד. באופן בלתי נמנע, ל-Iron Man and the Hulk ולסופרמן ובאטמן יש קומיקס בכורה, אבל הסיפורים שלהם התגלגלו מאז לכל כך הרבה סדרות ומיני-סדרות וכרכים והשקות מחודשות, עד שאין כמעט דרך לשרטט מסלול מהיצירה לאיטרציה של היום. לא יהיה בלתי אפשרי (או יקר עד בלתי אפשרי) לרדוף אחריו.
אני מוצא את זה מתסכל בצורה בלתי ייאמן.
במובנים מסוימים, ניתן להעלות את אותו טיעון לגבי אגדות (אם כי, אני לא יודע הרבה על הוצאת קומיקס,אז אולי השוואת גיבורי-על לאגדות אינה הגיונית). לשלגיה ולסינדרלה והחיה לכל אחד מחבר מקורי, אבל הסיפורים האלה עברו רימיקס והכוונה מחדש כל כך הרבה פעמים שקשה למצוא את ההקשר המקורי שלהם.
אבל בניגוד לדמויות קומיקס, לאגדה תמיד נראה שיש סיפור מקורי אחד קצר ותמציתי. אין מספר כרכים של סיפורה של בת הים הקטנה - היא מתחילה עם הנס כריסטיאן אנדרסון ומסתעפת משם - וגם בת הים הקטנה לא אותחלה מחדש על ידי יוצריה המקוריים כדי שיהיה לו סיפור מקור שונה ממה שהיא התחילה איתו. יש המון גרסאות של בת הים הקטנה, אבל אפשר להחזיר את הסיפור שלה להתחלה, להשוות את הסרט של דיסני לסיפור הקצר הראשון ולהרוויח משהו מהתרגיל.
האם זה לא בסדר שאני משתוקק לאותו סוג של פשטות עבור גיבורי העל שלי?
פיתוח אחד אחרון בעולם הקומיקס שאני מתרגש ממנו בזהירות הוא 52 החדש של DC Comics. בעיקרון, ב"הצעה להציל ספרי קומיקס", DC Comics מדמיינת מחדש ומעצבת מחדש 52 מהם. הדמויות המוכרות ביותר ומחזירות כל סיפור לבעיה מס' 1. כפי שזאקרי סניידרמן מסביר ב-GQ:
כל המבולג'מבו הזה מבריח את המעריץ המזדמן שרק רוצה לראות את גיבור העל האהוב עליהם מכה בחור רע ומציל את היום מבלי להסתבך בטעויות המשכיות. לא כל חוברת קומיקס עדכנית היא מבוך אינטלקטואלי אבל זה עדיין טריק להבין למה רובין היא ילדה בסדרה אחת, ילד בסדרה אחרת, ולא קיימת בסדרהשְׁלִישִׁי. או יותר טוב, למה ספיידרמן הוא פיטר פארקר קווקזי בריצה אחת ומילס מוראלס חצי שחור וחצי היספני בריצה אחרת.
השיפוץ המאסיבי של DC נועד למחוק את רוב המכשולים הללו וליישר את המגרש. מעריצים שקולטים כל אחד מהסיפורים החדשים של 52 לא יצטרכו לטרוח על איזו "אדמה" הסופרמן הזה נלחם. במובנים מסוימים, זה הופך את חוברות הקומיקס ליותר דומות לסרטים: אופי והמשכיות מפושטים כך שכל מעריץ-הארדקור או מזדמן-פשוט יכול להתחיל לקרוא.
למרות שהפרויקט הזה יכול להיות רק עוד תוספת לבעיה המקורית שלי - יותר מדי מקורות ללא דרך ברורה קדימה - הוא לפחות נותן למתחילים קומיקס כמוני דרך להתחיל. בגלל זה, אני די נרגש.
