יש עכשיו ניסוי מהנה מצפון לגבול, אנשים. ליאו מקיי, הבן משתמש בפלטפורמה דמוית קיקסטארטר כדי לממן את הרומן הבא שלו.
הוא לא הסופר היחיד שאי פעם ניסה זאת. חפש בגוגל "רומן קיקסטרטר" ותבין למה אני מתכוון. הרבה אנשים משתמשים במיקור המונים כדרך לממן את המגנום אופוס שלהם. אבל אם אתה חופר, אין שם הרבה ממה שהיינו מכנים בדיוני ספרותי. יש הרבה פאנפיק, הרבה רומנטיקה וכותרי YA, ובעיקר הרבה מחברים חדשים שמקווים שמיזם בהוצאה עצמית תהיה דרך להפוך ל-NAME.
אבל הנה מה שמעניין בליאו מקיי, ג'וניור. הוא כבר שם. בספרות ספרותית קנדית, יש לו צלעות. אוסף הסיפורים הקצרים הראשון שלו, Like This, היה ברשימה הקצרה ל-Giller (אחד מפרסי הספרות הספרותיים הגדולים של קנדה; מסוג הפרסים שבהם זוכים מרדכי ריכלר, אליס מונרו, מרגרט אטווד ומייקל אונדאטה). הרומן הראשון שלו, עשרים ושש, היה ברשימת הבחינות המקיפה שלי לדוקטורט שלי בספרות קנדית. הוא סופר LitFic מבוסס, ומכובד, במיוחד בקרב אנשים המתעניינים בכתיבה אזורית מקנדה האטלנטית.
זה הוגן לומר, אני חושב, שמקיייכול היה לפרסם את הרומן החדש שלו באופן מסורתי. הוא זכה למכירות טובות ולשבחי ביקורת בקנדה, ואין סיבה לחשוב שמוציא לאור כמו מקללנד וסטיוארט, שפירסמו את רב המכר של מקיי עשרים ושש, לא ייקח על עצמו פרויקט חדש. הבחירה של מקיי להתרחק מסמנת, אם כן, משהו אחר. זה לא קשור למישהו שפונה לפרסום עצמי כי הוא צריך דרך להיכנס. זהו סופר מבוסס שמנסה מיקור המונים כדרך לצאת החוצה.
גילוי נאות: תרמתי. היי, במחיר של הזמנה מוקדמת מאמזון המרושעת לספר שארצה לקנות בכל מקרה (ואצטרך לקרוא, בגלל העבודה שלי), אני גורם למשהו לקרות. זו תחושה די מגניבה. אפילו יותר מגניב, 184 אנשים אחרים עשו זאת, ומקיי עמד ביעד שלו - הפרויקט יוצא לדרך. לפעמים אני מודאג ממצב הסיפורת הספרותית בארץ האהובה שלי, אבל זה סוג של סיפור חם ומטושטש.
עובדה מעניינת עם זאת: מכיוון שהרומן הזה יפורסם בהוצאה עצמית, ייתכן שמקיי לא יהיה זכאי לרבים מהפרסים שבהם היה מועמד או זכה בעבר. אם יותר אנשי LitFic יתרחקו מבתי ההוצאה לאור המסורתיים, זה נושא שיגדל בחשיבותו - משהו שכדאי לפקוח עליו עין.
תוכל לקרוא עוד על הפרויקט של מקיי כאן.
