בסוף המאה ה-20th המאה, בתקופת ההתמצאות שלי בקולג', היה לנו ביקור של בלשן המתמחה בניבים אזוריים (או משהו כזה). היא הורתה לנו לשבת מעבר לחדר בהתאם למצב מוצאנו, ממזרח למערב (סטודנטים בינלאומיים דוברי אנגלית התבקשו לעזוב), ולהתפעל מהאופן שבו אנו עשויים לבטא מילים וביטויים מסוימים מאותם חברים שישבו. רק כמה ספות מעונות (ומדינות) משם.
אני צוחק. אני לא זוכר איפה הם ישבו. לעומת זאת, אלה מהוואי ומאלסקה נאלצו לשבת בחוץ באולם.
עוד בדיחה גרועה. שיש. תירגעו, אנשים.
ההבדלים היו למעשה די מינוריים (COO-pon לעומת CUE-pahn, למשל, או "מחכה בתור" לעומת "מחכה בתור"), אבל עדיין הובילו לכמה חילוקי דעות חריפים: "אז איך בדיוק היית יוצא מהשורה אם אף פעם לא היית בו?" (זה, כמובן, בדיוק בזמן שהאינטרנט עמד לשנות לנצח את "מקוון", כמו גם את אמריקה ולזמן קצר גם את אמריקה אונליין). כששוברי קרח הולכים, זה היה משעשע מספיק, אם כי בזמנו זה היה הרבה פחות חקירת שפה מאשר עוד סגנון עדין ומברך את תחילת שנות ה-90תרגול במודעות לגיוון.
המקור לפלאשבק הקצר שלי היה הפרסום השבוע של הפרק החמישי והאחרון לכאורה של מילון חמישה כרכים של מילון אזורי אמריקאי - ובתרגיל הדיאלקט הקטן שלנו, המבוסס על המעונות, אין שום דבר על הגיוון היפה והמגוחך נמצא בדפים הצבעוניים של DARE.
בהתבסס על מחקר שהחל ברצינות לפני כחמישה עשורים (כרך I: A-C פורסם ב-1985), הרישום הזה של הלקסיקון המדובר הולך סוף סוף עד ל-zydeco ("מוזיקה פופולרית של דרום לואיזיאנה המשלבת צרפתית מנגינות ריקוד, אלמנטים של מוזיקה קאריבית והבלוז"). מלבד אוסף גדוש של ציטוטים, ראיונות ומחקרים מקוריים אחרים, DARE הוא משהו כמו ספר תמונות, גם עם מפות שמציינות במבט חטוף אם מילה או ביטוי מסוימים נפוצים ביותר, למשל, בניו אינגלנד או במפרץ מדינות, או בכל מקום מלבד החוף המערבי, וכו'. השלמת "המשאב (והפינוק) שלא יסולא בפז זה עבור חוקרים, אנשי מקצוע ורעות מילים כאחד" היא סיבה לחגיגה (ולפחות אתר חגיגי אחד). ועדכונים מתמידים, כמובן, בקרוב.
הרבה לפני גוגל, היה גוזל (מונח בדרום ארה"ב שפירושו "גרון" באופן כללי, או ספציפית קנה הנשימה, הגלעון או התפוח של אדם). קרב דבש פירושו "לפתות או לרמות על ידי חנופה", בעוד ש-hoky bob, המשמש באלסקה ואיידהו בין מדינות קרות אחרות, הוא "לאחוז ברכב נע כדי להיגרר על פני שלג או קרח", לעתים קרובות בתור צורה מסוכנת של ספורט או תחבורה (מיןשל כמו מייקל ג'יי פוקס עם הסקייטבורד שלו ב-Back to the Future). כלומר, סביר להניח שתצטרכו לדבש את דרככם כדי שיאפשרו לכם להוקינג בוב מהחלק האחורי של המכונית של מישהו.
כמה מהמועדפים האחרים שלי כוללים עוגת פלנל, ג'וגרום, ג'ולבוק, לוטפיש, מוליגרובס, pinkletink, pollynose, rumpelkammer, tickly-bender, tunklehead, Vang Vang oil, ו-Waffle Stomper. אני אאפשר לכם את השמחה לחפש אותם בעצמכם. אתה יכול למצוא אותם כחלק מדגימה בריאה כאן.
אבל למה אוסף של מה שרבים עלולים ללעוג להם כמילות סלנג שבמקרים מסוימים (ובאזורים) מדוברות רבות אך לעתים רחוקות כתובות - כל כך חשוב לקוראים (מלבד העובדה שהספר עצמו עושה טוב קריאה)? כפי שאומרת מייסדת וורדניק ארין מק'קין, חברת דירקטוריון של DARE, "אנחנו נוטים לחשוב שהשפה הכתובה היא השפה, אבל זה לא נכון. השפה הכתובה, בתוספת השפה המדוברת, בתוספת השפה המשורבטת על הקיר - זה כל השפות האלה ביחד."
אגב, זה עיקרו של חלק מהמתח המתמשך בין אלה שמאמינים באיזשהו טוהר השפה הכתובה מבוססת כללים - אני אספר את עצמי ביניהם - לבין אלה שמתעקשים על התפיסה ש לפיכך ניתן לראות שימושים מסוימים כפחות טהורים: יש את האופן שבו הדברים נכתבים ואת האופן שבו הדברים נאמרים, וכל אחד תקף בתחום שלו, אם כי לא בהכרח של האחר, לא לגמרי. זו בדיוק הסיבה שהחיבור הנאמר בכתב של המדריך הזה כל כך מרתק.
אז אם אתה קורא רק מילון אחד כריכה לכריכה (או במקרה של חמישה כרכים זהמהדורה, כריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה-לכריכה), ברור שהיא צריכה להיות זו. עם זאת, אם חמישה ספרי עיון גדולים הם קצת לטעמך (או אפילו את ארכיון הקינדל שלך), מהדורה מקוונת מלאה מתוכננת לשנת 2013.
אבל אני חושב שאולי פשוט אחכה לגרסת האודיו.
