לפחות אתה מדבר כאילו קראת היטב: מספרות ללקסיקון

מה יש בשם? או ביטוי נפוץ? או, לצורך העניין, בכל כך הרבה מהמילים והביטויים הרגילים לכאורה שאנו משתמשים בהם מדי יום? אנחנו לא מקדישים הרבה מחשבה לשאלות כאלה, וגם אם כן, כנראה נופתע לגלות כמה ממה שאנחנו אומרים אנחנו חייבים למה שמישהו אחר כתב פעם.

האמת היא שהספרות לימדה אותנו איך לדבר, במידה והיא נתנה לנו הרבה דרכים נפלאות להביע את עצמנו, להבהיר את מחשבותינו ולהמחיש רגעים בצורה פואטית שאחרים יכולים להבין בקלות. בטח, כולנו אוהבים לצטט דברים מתוך ספרים, כמו קטעי סימן מסחרי של דמויות מסוימות או שורות ראשונות מפורסמות (שורות שניות, לא כל כך).

אבל אני לא מדבר (רק) על ציטוטים או ניבים או רמיזות ("עקב אכילס", מישהו?) או אפילו על קלישאות, אלא על פניות של ביטויים שהם כל כך חלק מהאופן שבו אנחנו מתקשרים שהם משמשים לעתים קרובות מדי מכדי להיחשב בשימוש יתר, ואת מקורותיהם כבר שכחנו מזמן, אם אי פעם שקלנו אותם בכלל.

כלומר, האם חיפשת בגוגל "ביטויים נפוצים משייקספיר" לאחרונה? (מה, זה לא איך אתה מבלה את סופי השבוע שלך?)

הפייטן זוכה, כמובןביטויים פיוטיים כמו "הכל בסדר שנגמר בטוב" (כותרת נהדרת…), אבל אחראי פחות או יותר ל"פתאום" ולביטויים רבים אחרים שאולי השתמשת בהם היום או מתישהו השבוע: "מצטער מראה", "מסקנה ידועה מראש", "במזל", "מכה אחת", "חופשי מהודרים", "טהור כמו השלג המונע", "בזמן", "חיים קסומים", "שכב בשקט", "שלח אותו אריזה", "במלפפון חמוץ", "משחק עבירה" (ו"משחק הוגן"), "מרדף אווז פראי", "אהבה עיוורת", ו"התנתקות טובה", בין עשרות אחרים. אז אפילו בשיחה הכי סתמית, תהיה לך הזדמנות לחשוף, בענווה, שאתה נקרא היטב.

עצם הביטוי "קריאה מופלגת" הופיע לראשונה בדפוס (לאחר שהופיע על הבמה) בחלק הראשון של הנרי הרביעי של שייקספיר.

הו, ו"מה הזין", באופן מעניין למדי, מגיע גם משיקספיר- The Merry Wives of Windsor, מערכה שלישית, סצנה 2-הופיעה לראשונה יותר ממאתיים שנה לפני שצ'רלס דיקנס נולד.

כמובן, ביל שייקספיר עשוי להיות מפתח הביטויים שבהם אנו משתמשים עד היום, אבל יש עוד המון דוגמאות - חלקן ברורות יותר וחלקן הרבה פחות ברורות מאחרות - שנגזרו או בהשראת הספרות במשך מאות שנים. רק כמה:

• "head over heels" (האדם המהורהר מאת הרברט לורנס, 1771)
• "שקר חשוף" (הבקתה של הארי ביצ'ר סטו של דודו טום, 1852)
• "שור בחנות חרסינה" (Jacob Faithful מאת Frederick Marryat, 1834)
• "להתקרר ברגליים" (זמן זרע וקציר מאת פריץ רויטר, 1862)
• "catch-22" (משנת 1955 מסוימתרומן מאת ג'וזף הלר)
• "הטיה בטחנות רוח" (דון קישוט של מיגל דה סרוונטס,1615)

ואז יש את המילה "קיזוטית" עצמה.

אז בפעם הבאה שאתה מוצא את עצמך משתמש בביטוי חכם-אבל-כל כך מוכר, אל תתפשר על "קצר זמן" (ריצ'רד השלישי, מערכה שלישית, סצנה 4) - כולנו פשוט קצת יותר יודע קרוא וכתוב ספרותית ממה שנדמה לנו.