יום הזינוק מגיע רק פעם בארבע שנים – ומכיוון שגם זה יום נדיר, כאשר הסופר פטריק טיילור מבקר בברוקלין, ראוי היה שבשבוע שעבר ב-29 בפברואר טיילור הופיע רק בניו יורק עבור ספרו האחרון, An Irish Country Girl, בסניף Carroll Gardens של הספרייה הציבורית של ברוקלין. מכיוון שכולנו עוסקים בברוקלין כאן ב-Book Riot, ניצלנו את ההזדמנות לאחר מכן כדי לפלפל את הסופר יליד אירי, הכרוך בקנדה בשאלות "Riot Asks" המתמקדות בקוראים שלנו.
BOOK RIOT: מה אתה קורא?
פטריק טיילור: ובכן, אני קורא את "For those in Peril on the Sea" של Wilbur Smith, מותחן בכריכה רכה, כי זה כל מה שיכולתי למצוא בשדה התעופה! זה עתה סיימתי לקרוא אוסף של סיפורים קצרים של ווילקי קולינס לפני כן; האם ידעת שיש לו אפילו אחד על הבלשית הראשונה? זה נכון! היא תופרת שמחכה שהגבר שהיא אוהבת יחזור הביתה מאמריקה, והיא שבורה - אבל היא מתחקה אחר רוצח. אחלה דברים. אני קורא בעיקר ספרי עיון, כי אם הייתי קורא כמויות עצומות של סיפורת לא יכולתי לכתוב בעצמי, כפי שאתה רואה רוב הסופרים הטובים כל כך טובים ממני עד שאני מתייאש ומתחיל לכתוב בסגנון שלהם. אבל כן קראתי לא מעט סיפורים מאחר שבחודשיים וחצי האחרונים היינו בטנריף. אני לא שחקן גולףואני לא מהסוג שיושב בשמש, אז כשאני בחופשה אני קורא.
BR: איזה ספר היית רוצה שכתבת?
PT: ללא ספק, סיפור על שתי ערים. עם זאת, יש עוד אחד, הרבה פחות יודע: המצודה מאת A. J. קרונין. הוא עוסק ברופא צעיר שהסתכל על טיפוסי רחוב הארלי, שהיה מזריק לחולים מעט יותר ממים סטריליים ומטעין להם גינאה. קרונין היה סוציאליסט, אתה מבין. במקרה הוא גם היה מספר סיפורים יוצא דופן.
BR: על איזה ספר אתה ממליץ שוב ושוב?
PT: בכל פעם שמישהו שואל אותי מי הגיבור הכי גדול שלך מהספרות האנגלית, אני תמיד אומר לו את סטיבנס המשרת מ"השאריות של היום" של קאזואו אישיגורו. הוא אדם בעל עקרונות עצום שיצא לגמרי מעומקו בעידן חדש; זה ספר פנטסטי. לעיון, יש לי כמה, אבל אזכיר את הרעב הגדול מאת ססיל וודן סמית', על רעב תפוחי האדמה האירי.
BR: מי הקורא האידיאלי שלך?
PT: אין לי קורא אידיאלי; אני פשוט זורק אותם שם. אני חושד שהדגמת הקריאה שלי היא נשים מעל גיל 60!
BR: מי ההשפעות הגדולות ביותר שלך ככותב?
PT: שייקספיר, גרסת המלך ג'יימס של התנ"ך, סומרסט מוהם, גרהם גרין, פ.ג. Wodehouse, ו-C. P. שֶׁלֶג. איך אלה בתור התחלה?
BR: איזה ספר אתה קורא שוב בקביעות?
PT: לא קראתי ערים במשך עשר שנים, אבל אני ממשיך לצלול לתוכו. אני תמיד רואה את סידני קרטון בתור דירק בוגורס! אני חוזרלשוגון פעם בשנה - דברו על סיפור נפלא.
BR: של מי הספרים אתה הכי מצפה?
PT: ספרים מאת שבט קורדה, במיוחד של מייקל קורדה. הוא בחור אלגנטי וסופר נהדר.
BR: תאר את פינת הקריאה שלך.
PT: פינת הקריאה שלי פשוטה מאוד, וכוללת (מכיוון שלא בניתי אותה) יחידה גדולה וגדולה עם טלוויזיה בעלת מסך רחב ואח עם להבה מזוייפת. יש לי מדפים עם דברים כמו תמונה של אמי בשמלת הכלה שלה, הזמנות של אבי ממלחמת העולם השנייה וציורים של דורותי המקסימה והמוכשרת שלי.
BR: האם אי פעם ספר איכזב אותך לחלוטין? איך?
PT: שוב ושוב….צופן דה וינצ'י היה שטות מוחלטת, אבל בהתחשב בכמה אנשים קראו וקוראים אותו, ברור שאני טועה.
BR: איזה ספר שינה את חייך?
PT: כשהייתי סטודנט לרפואה, ספר אחד אישר את החלטתי ללכת לרפואת נשים – המאהב של ליידי צ'טרלי! טוב אני צוחק, אבל רק קצת. אני אגיד שהמצודה השפיעה עלי ממש. אבי היה רופא וזה היה על מדף הספרים שלו. קראתי אותו כשהייתי בן 16 ובדיוק מוכן ללכת לקולג' לרפואה.
