במסיבה בסוף השבוע האחרון, צפיתי בבחור אוסף עותק שוכב של הספר Let The Great World Spin של קולום מקאן ומתחיל לעיין בכריכה האחורית. כמובן, התייצבתי ושאלתי אם הוא קרא את זה. (קראתי את זה לפני כמה שנים, ואהבתי את זה!) הוא אמר שהוא למעשה לא שמע על זה לפני כן, אבל "בטוח יש כמה שמות גדולים כאן ברשימה." (הפריטים של הרומן כוללים שבחים מפרנק מק'קורט, ריצ'רד פרייס ודייב אגרס.) הוא סרק את הברקוד עם הטלפון שלו ואמר שהוא בהחלט מתכוון להרים אותו. "מרתק," חשבתי. "טשטושים כן חשובים."
ובכן, סייג שאיתו אני חושב שרוב הקוראים יסכימו: השם של הטשטוש חשוב הרבה יותר ממה שהטשטוש אומר בפועל. זה כנראה השכל הישר. אף על פי שהרבה רישומים נמכרים על ידי סופרים, רבים, רבים אחרים ניתנים באופן סלקטיבי ביותר רק לרומנים מהם נהנה הסופר בפועל. עם זאת, אם התוכן של ערמוט מייצג את הרומן בצורה שגויה, זה יכול להשפיע לרעה מאוד על חווית הקריאה.
תערוכה א' בשבילי היא ה-Blurbs של The Shadow of the Wind של קרלוס רואיז זפון. הכריכה האחורית כוללת פרסומת של ריצ'רד אדר מ-The New York Times Book Review שקרא כי זה של זפוןהרומן הוא "גבריאל גרסיה מרקז פוגש את אומברטו אקו פוגש את חורחה לואיס בורחס למופע קסמים רחב ידיים… מסובך להחריד." כעת, כל מי שקרא משהו מאת שלושת הסופרים הללו יודע שכל אחד בדרכו שלו יכול להיות מורכב (עד כדי מפותל ובלתי נגיש במקרים מסוימים), מלומד ותמוה בכוונה. הרומן של זפון, אמנם מוצק, אינו מתקרב לאלו ובוודאי אינו "מסובך להחריד" - הוא רק תעלומה טובה עם הרעיון של אהבת הספרים בלב. עם זאת, שוב, זה לא קרוב לרמה המוחית של אף אחד משלושת הסופרים האלה, הרבה פחות שילוב של שלושתם. ויותר מכך, סטיבן קינג - המאסטר של הרומן הישר-כחץ-לינארית - מטושטשת על הכריכה הקדמית. הוא אומר, "קריאה אחת מדהימה." ולמרות שזה די קרוב לנכון, עצם הנוכחות של קינג היא צירוף מובהק למה שהטשטוש מאחור מנסה להעביר. אז הייתי מבולבל לגמרי לקראת הרומן, ומסיבה זו הציפיות שלי היו בו זמנית גבוהות ונמוכות ופשוט קשורות, ויצאתי מהצד השני רק מגרדתי קצת בראש.
(נשימה עמוקה…)
עם זאת, לעתים קרובות יותר, אני חושב, טשטוש - שוב, וחשוב יותר, טשטוש של WHO - יכול להיות חיובי, ולעתים קרובות יכול לגרום לקניית ספרים דחופה. לא פעם קלטתי רומנים שמעולם לא שמעתי עליהם, המבוססים בעיקר על פרסומת של סופרים שספריהם אני נהנה. דוגמה לכך היא 36 הטיעונים לקיומו של אלוהים של רבקה גולדשטיין, שכוללת טשטוש של,בין היתר, ג'ונתן ספרן פור וג'ס וולטר. מענג!
מה היה הניסיון שלך עם ערפולים? האם אתה שם מלאי בהם? למה או למה לא?
(בדוק שוב ביום חמישי לחלק ב' - רשימה, עם פרשנות עצבנית, של כמה מהשטויות היותר גרועות, מצחיקות עד אכזריות או מוגזמות להפליא שראיתי אי פעם.)
