צפיתי בדרייב בסוף השבוע, ובנוסף לזמן המסך המרגש ללא ספק של ריאן גוסלינג (הוסף כאן בדיחה של 'היי ילדה, את כזו סטריאוטיפ'), מצאתי בו הרבה מה לאהוב. אבל התברר שזה סרט שונה מאוד ממה שסצנת הפתיחה גרמה לי לצפות. אני לא רוצה לעשות ספוילר, אז אני רק אגיד לך שזה נראה כמו ההגדרה לסרט שוד. וזה עורר בי כל מיני התרגשות.
פעלתי גם ב-The Italian Job -המקורי והרמיקס של אדוארד נורטון-דונלד סאתרלנד- Ocean's 11, The Great Train Robbery, ו-The Thomas Crown Affair. אל תביא אותי אפילו להתחיל לגבי החשודים הרגילים. השיז הזה הוא הריבה שלי. מה אני יכול להגיד? אני אוהב סיפור שוד טוב. יש אקשן! סַכָּנָה! לוֹגִיסטִיקָה! (רגע, אני חושב שה-OCD שלי מופיע.)
אני אוהב לראות את הדמויות מתכננות כל פרט אחרון ואז לחכות שהחלקים יפלו במקומם. אני גם אוהב שהסרטים האלה רק לעתים רחוקות דורשים מחשבה רבה מצד הצופה. הם פשוט כיף, ולפעמים זה כל מה שאתה צריך. אני רוצה להביא את זה לחיי הקריאה שלי מדי פעם!
התחלתי קצת. לפני כמה שנים, קראתי ללא רבב מאת גרג קמפבל וסקוט אנדרו סלבי, אסיפור עיון על שוד היהלומים הגדול בהיסטוריה, והייתי מוקסם. רק בשבוע שעבר, חרשתי את ההיסטוריה של אימי רידינג של נוכלות The Mark Inside (יוצא ב-6 במרץ מ-Knopf) והשתעשעתי עד כדי כך שבקושי שמתי לב שאני למעשה לומד דברים. ואני לא יודע לאן ללכת הלאה. אז, קהילת Riot, מהם סיפורי השוד האהובים עליך?
