Logo he.mybloggersclub.com

וידויים ספריים: הרגש את הפחד

וידויים ספריים: הרגש את הפחד
וידויים ספריים: הרגש את הפחד
Anonim
תמונה
תמונה

קרדיט: משתמשת פליקר ניקי דוברין

לפני כמה שבועות, פרסמתי על בעלות על מספר ספרים של אותו מחבר שעדיין לא קראתי. בסוף השבוע הזה, בזמן שגלשה בחנות ספרים עם עמית שהוא מעריץ עצום של הארוקי מורקמי, היא עודדה אותי לקרוא משהו שלו, גם אם לא התחלתי עם 1Q84, שהוא - כמובן - כבר בבעלותי. אני גם הבעלים של The Wind-Up Bird Chronicle ו-Norwegian Wood.

כשהלכנו במעברים, הבעתי בפניה שאני רוצה להתחיל איפשהו, ויש הרבה הצעות איפה להתחיל, כולל אחת מאת עורך Book Riot, ג'ף אוניל. אפילו עם כל הדחפים האלה, כל הספרים האלה שכבר יש לי, אני לא יכול להתכונן כדי להתחיל סוף סוף אף אחד מהם.

אז למה ההיסוס?

זה מסתכם בהסבר פשוט מאוד: פחד.

מוראקמי הוא אחד מאותם סופרים שלפחות עבורי פוגעים בלב חוסר הביטחון שלי בקריאה. מה אם אני לא אקבל את זה? מה אם אני לא אוהב את זה? מה אם אני לא מספיק חכם, מספיק תרבותי, מספיק בעל תובנות כדי להעריך את הזוהר שהוא הארוקי מורקמי?

זה פחד דומה שעוצר אותי מלקרוא את דיוויד פוסטר וואלאס, ניל סטפנסון, חוסה סאראמאגו ופאולו קואלו. וזה נחשב כפול עבור רוב היצירות שלספרות קלאסית; למרות שהצלחתי לעבור קריירת תיכון ומכללה שלמה, מושרשת בספרות קלאסית, אני עדיין חוששת שלא תהיה לי המוטיבציה או האינטליגנציה להוציא מהם משהו כשאקרא לבד.

אני יודע שזה פחד מטופש - איך אדע אלא אם אנסה? אבל אני כל כך רוצה לאהוב את מורקמי. קל יותר לומר, הו, כן, אני באמת רוצה לקרוא אותו, אבל עדיין לא הגעתי לזה. במקום להודות שקראתי אותו ולא אהבתי את זה (או גרוע מכך, ניסיתי לקרוא ולא הצלחתי לסיים), אני פשוט בוחר לא לנסות את עבודתו.

וזה בחירה רבה. אני מודה בחופשיות שזה פחדן, ואחד שהייתי רוצה לשנות. אני לא רוצה להרגיש שקריאת המחברים האלה אני חוששת שתהיה מטלה. ואני כל כך רוצה לשבת ליד שולחן הילדים המגניב כשזה מגיע לסופרים קשוחים.

האם יש מחברים שלא התמודדתם איתם, רק בגלל שאתם כל כך מפחדים שלא תקבלו אותם?

נושא פופולרי