במחצית הראשונה של חודש זה, עולם הספרים באינטרנט למבוגרים צעירים דמה לפעמים לסרט אימה בתקציב נמוך. זו הייתה הגרסה הוירטואלית של זרים רעולי פנים שמרימים מסורים חשמליים בגשם ובני נוער לא חמושים מחפשים בטירוף במגירות המטבח אחר סכיני סטייק לשימוש בהגנה עצמית. הקונפליקטים התעוררו בין מספר סופרים/סוכנים צעירים למבוגרים ובין הבלוגרים הסוקרים את עבודתם ב-Goodreads ובאתרים אישיים. בסכסוך הזה ראו עצמם המחברים כבני נוער לא חמושים עם הבלוגרים מאחורי המסור החשמלי; הפוך את המשוואה ויש לך את נקודת המבט של הבלוגרים. המחברים וייצוגם בכו רע על ביקורות שליליות שלדעתם היו התקפות לא מקצועיות; הבלוגרים המעורבים שמרו על זכותם להציג את דעותיהם האישיות באתרים ובחשבונות האישיים שלהם איך שהם ראו לנכון.
אני לא חלק מעולם ספרי האינטרנט למבוגרים צעירים, אבל אני אזרח של כוכבי לכת אחרים במערכת השמש של ספרי האינטרנט, כולל כמובן, הגוף השמימי מרובת הטבעות Book Riot. בשבילי, להיות חלק מהקהילות האלה זה יותר כיף מאשר דיסנילנד ודיסני וורלד ביחד. אני אוהב לקרוא את הספר שליביקורות של חברים. אני אוהב לדבר עם חברי הספרים שלי בטוויטר. Tumblr, Gmail, Skype, Goodreads, יש כל כך הרבה שרשורים ששוזים אותנו יחד. אנחנו מרגישים כמו שבט מהמאה ה-21st. ובכל כך הרבה מובנים אנחנו. אבל אנחנו בני שבט באמצע טיימס סקוור בערב השנה החדשה. יש אנשים ומצלמות בכל מקום. העולם צופה. אז אם אנחנו לובשים בגד חלצי שלא ממש מכסים את הגברים והנשים שלנו, אם אנחנו בעיצומו של הרג הקרבה, העולם יראה את זה.
כמובן שהמשתתפים בעימותים הקשורים זה לזה של החודש נפגעו. כמובן ששני הצדדים הרגישו לא בטוחים. כמובן שהאינטרנט הרגיש כמו סרט אימה. גללת בשרשור תגובות לאחרונה? האינטרנט הוא סרט אימה. אנחנו מרגישים נבגדים כשמרחב שאמור להיות מקלט מתגלה כשדה קרב. אבל זו לא אשמת החלל. החלל מעולם לא היה בטוח. יש לנו רק להאשים את תחושת הביטחון הכוזבת שלנו.
הפתרון היחיד שאני רואה הוא פתרון שאף אחד לא רוצה לשמוע. יש לנו מעט עד אין שליטה במצבים אלה, ועלינו לקבל זאת. אנחנו לא הולכים להפוך את האינטרנט לצומת פרברי עם מעברי חצייה, רמזורים מצוידים במצלמה ומגבלות מהירות. זה ג'ונגל כאן לכל מי שמוציא דעות לצריכה ציבורית. בנה את כל בתי העץ של רובינסון המשפחתית השוויצרית שאתה אוהב. זה בהחלט הופך את הג'ונגל לנוח יותר. אבל זה לא מונע מהג'ונגל להיות ג'ונגל.
יש דרך אחת שהאינטרנט אינו כמו סרט אימה, פוסט אפוקליפטישדה הקרב, האמזונס הברזילאית, וזהו: צריך שניים כדי ליצור מלחמת אינטרנט כדי לסיים את כל המלחמות האחרות. אם צד אחד יפסיק להילחם, אין הרבה יותר קרב שאפשר לנהל. תגמול הוא החמצן ששריפות הבר הללו משגשגות עליו. אם אתה לא רוצה להיות בסכסוך, אל תתפתה. אל תגיב לביקורת. אל תגיב לתגובה של הביקורת שלך. כמובן שכולם תמיד רוצים את המילה האחרונה. רק שים לב שבמצבים העמוסים האלה, המילה האחרונה בהחלט יכולה להיות שתיקה שנופלת כשצד אחד מחליט שלא כדאי לריב עם מישהו שהיא לא מכירה וסביר להניח שלעולם לא תפגוש, קמה, מנקה אבק, מפנה לה את הגב. יריבתה וממשיכה בחייה.
