אני אוהב, אוהב, למצוא דרכים חדשות לקרוא ספרים ולעסוק בהם. כתבתי מאמרים על מכשירים ושכנעתי אנשים לקנות אותם, ואני עדיין מציג אותם על בסיס קבוע. בנימה זו, אולי תופתעו לגלות שאני קורא כמעט אך ורק ספרים מודפסים.
אני מעריץ אפליקציות ספרותיות, ואני לא אטייל בלי האייפד או ה-Nook שלי (ולפעמים שניהם, כי – בואו נודה בזה – Nook הוא הרבה יותר קל מאייפד כשזה מגיע להרים את הידיים כדי לקרוא), אבל כ-87% מהספרים שאני קורא בשנה הם בצורת מודפס (וכ-10% באודיו). יש לי וידוי: קריאה ממכשירים מקשה עליי לשים לב לסיפור כמו שקוראים אותו מדף מודפס. ניסיתי ליישם את ההיגיון על זה - כמורה לשעבר עם כמות טובה של ניסיון ולימוד בחינוך והתפתחות אנושית, אני מודע היטב לסוגים השונים של לומדים. תיאוריות על סגנונות למידה יש בשפע כשמדובר בשמירה על מידע באמצעות הדפסה לעומת אודיו, אבל לא כשמדובר בעמוד המודפס לעומת הדיגיטלי. ההשערה היחידה שאני יכול להעלות היא שקריאת דף מודפס היא הדרך הקרובה ביותר לאינטראקציה עם הקריאה של האדם - אז אלו מאיתנולומדים קינסתטיים (אנשים שלומדים הכי טוב מעשייה ולא רק מלראות או לשמוע) אולי קל יותר עם ספרים מודפסים מאשר דיגיטליים.
למרות שאנשים רבים יכולים ליפול ליותר מסוג אחד של למידה (אני אהיה לומד חזותי וקינסתטי), בדרך כלל יש לנו סגנון למידה מאוד ברור שאנחנו לא מושכים אליו. לדוגמה, אני כל כך חזק not לומד שמיעתי שלעתים קרובות אני מתקשה להקשיב באופן מלא לאנשים. אם אני לא יוצר קשר עין, או לא התבקשתי ספציפית להקשיב, אני יכול לנהל שיחה שלמה עם מישהו ולא לזכור את רובה (או כל אחד ממנה).
איך זה קשור לקריאה? כשקוראים ספר מודפס, הגוף שלי צריך להיות מעורב במלואו: להחזיק את הספר, לפזר את הדפים, להפוך את הדפים, לדפדף אחורה בדפים כדי להיזכר במידע (ובכך לא רק להודיע לי היכן אני נמצא בספר, אבל גם מאפשר לי לדפדף אחורה בין הדפים (בקלות) כדי להזכיר לעצמי שמות, מקומות ותאריכים וכו'. האינטראקציה הקלה לכאורה הזו מאלצת אותי לשמור על הריכוז שלי בדף. בקריאה ממכשיר, אני אחראי רק להרים את המכשיר ולהזיז מעט את האצבע (ללחוץ קלות על הכפתור – או הצד של המכשיר – שהופך את הדף). זה מאפשר לתשומת הלב שלי לשוטט בצורה שהיא לא יכולה כשאני צריך לעבוד קשה יותר כדי לעסוק במדיום. אבל האם הצורך להתאמץ יותר להסתכל אחורה דרך דפי הספר (בעת שימוש במכשיר) האם לא יעזור לי לעסוק יותר אם סגנון הלמידה שלי הוא קינסתטי? יִתָכֵן,אבל - וזו בעיקר סיבה אישית - להפסיק לעשות את המאמץ הדרוש כדי לחפש דברים בספר אלקטרוני שובר את קצב הקריאה שלי, כך שאני כמעט אף פעם לא עושה את זה; לכן אני ממשיך לעתים קרובות גם כששוכח מי הן דמויות מסוימות (או מהן הפניות מסוימות).
עכשיו הנה האבל הגדול: כשנוסעים, להביא את מספר הספרים שאני מעדיף לארוז זו לא אופציה. אז, אני מרשה לעצמי להביא ספר מודפס אחד, ואת השאר צריך להוריד לאחד מהמכשירים שלי (כאן קוראים 3% מהספרים האלקטרוניים שלי). אין ספק שמכשירי קריאה ראויים למטרה כזו, גם למי מאיתנו שלא מרבה להשתמש בהם בבית. אני אסיר תודה שיש לי לא רק ספרייה נחמדה, אלא גם חנות ספרים בהישג יד בהזדמנויות כאלה. אז אני אשמור את המכשירים שלי (כן, שניהם).
הם גם עשויים להיות שימושיים מאוד עבור סטודנטים. למרות שלא היו לנו מקורות וירטואליים אלה לחומרי הדפסה מספיק זמן כדי להבין עד כמה התלמידים ישמרו מידע מהם בסביבות למידה, בהחלט כדאי לגלות עד כמה הם יהיו יעילים. האם התועלת שבהיעדר תיק גב כבד על הכתפיים יעלה על התועלת (סליחה על משחק המילים) על התועלת שביכולת להסתכל על יותר מעמוד אחד של ספר לימוד בכל פעם? האם סוגים שונים של לומדים יגידו שבתי ספר יצטרכו לספק את כל סוגי הכלים החינוכיים (מישוש כמו גם דיגיטלי)? (לאלו מכם שלא מכירים: מערכת החינוך בארצות הברית לא בדיוק מתגלגלת בבצק, וגם לא בדרך כלל בעדיפות גבוהה בישיבהפוליטיקאים - מכל אחת מהמפלגות, אם כי, כמובן, יש יוצאי דופן). מתן בחירות מרובות לשימוש התלמידים יהיה מאמץ גדול שסביר להניח שלא יהיה זמין באופן נרחב במשך זמן רב למדי, אם בכלל.
בבתי ספר ברחבי הארץ (כולל מוסדות פרטיים), ובכיתות מהגיל הרך ועד התיכון, החלו ליישם Smart Boards (מחשבים עם מסך גדול על קיר הכיתה המאפשרים למורה לעשות את השיעורים שלה עם אביזרים וירטואליים). ספרי לימוד מוצעים בצורת ספר אלקטרוני, ואנחנו כבר יודעים שספרים הנדרשים לשיעורי ספרות אנגלית מוצעים דרך מוכרי ספרים רגילים בצורת ספרים אלקטרוניים. התלמידים משתמשים במחשבים הניידים שלהם במקום במחברות בכיתות המכללה, וניתן לקחת שיעורים דרך האינטרנט וגם בכיתה. האם התלמידים ישגשגו או יסבלו משינויים אלו בנורמות הקריאה והלמידה שלנו? אנחנו יכולים לשער כל מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו בכנות לא יודעים עדיין. ולמורים של היום יש החלטות גדולות לקבל על איזו טכנולוגיה הם מביאים לכיתה ואיזו הם רוצים להרחיק (אני יודע שעשיתי). אני מקווה שכיתות לימוד מהגיל הרך ועד לתיכון ימשיכו להציע אינספור דרכים לתלמידים לקבל את המידע שלהם, כך שיהיו לנו בוגרים עם הכמות הגדולה ביותר של ידע שנשמר (לא רק הערכה גדולה לציוד יקר), ו שפע של דרכים להשיג אותו.
