כולנו יודעים שצריך קוקטייל של שלושתם כדי ליצור את הסיפור המושלם, אבל עבור רובנו יש אחד או שניים מושכים יותר מהאחר/ים. בואו נשחק משחק קטן של ספרותי האם אתה מעדיף (רק עם שלוש אפשרויות במקום שתיים): מה היית מעדיף: דמות, שפה או עלילה?
תתכוננו, אני עומד לומר משהו שיכול לגרום לי לסטירה בחיים האמיתיים; אני נהנה גם מסאגת הדמדומים של סטפני מאייר וגם מהעבודה של פ. סקוט פיצג'רלד. (התנשפו! איכס! לא, היא די'ינט!) אוקיי, עכשיו כשסיימנו עם זה - הנה התיאוריה שלי למה…
למרות שאני מעריך שפה יפה (פיצג'רלד), אין צורך שספר יתמלא בה כדי שאוכל ליהנות מהיצירה (מאייר). למעשה, אם רק נותנים לי שפה יפה, לא סביר שאסיים את היצירה. נוסף על כך, אני מעדיף דמויות מפותחות היטב, אבל (ברוב המקרים) אם הספר הוא אך ורק חקר אופי, סביר להניח שהסופר יאבד אותי גם שם. מה שאני צריך, במינונים גדולים, זה עלילה. עלילה בקצב יציב, מרתקת, רוצה לדעת מה-הולך לקרות. זה לא חייב להיות עניין של קצה-המושב שלי, אבל זה לא יכול להיות עניין של כאב-ראש-אז-אנחנו-אף פעם לא עושים-זה גם. לאחרכשלושה עשורים של קריאה, הורדתי את זה למסקנה הזו. זו הסיבה שאני יכול להעריך את דמדומים, ומדוע "ברניס בוב את שיערה" הוא אחד הקטעים האהובים עליי בכל הזמנים, בעוד שכמה מהסיפורים הקצרים האחרים של פיצג'רלד השאירו אותי שטוח.
האם יש חריגים לכלל זה (בשבילי)? בטוח. למגדלור… מעט מאוד עלילה, בעיקר לימוד דמויות, וגלים רחבים וסוחפים של שפה עזה; אהבתי את זה. יש אחרים, כמובן, שאוכל להוסיף לרשימה - אבל לא הרבה.
הרשו לי לומר שוב - צריך את שלושתם כדי ליצור ספר פנטסטי. כולנו יודעים זאת. אף אחד לא מתמודד על זה (או, מי יודע, אולי אתה תעשה זאת), אבל אני לא מתמודד על זה.
